פסק-דין בתיק ב"ל 25849-06-10

פתיח ותשתית עובדתית

1.         עניינה של תביעה זו בזכאות התובע לשיקום מקצועי.

2.         מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבע העידה העובדת הסוציאלית גב' שרה אופיר, מנהלת מחלקת שיקום בכיר בסניף הנתבע בפתח תקווה.

3.         התובע, יליד אוקטובר 1945, הינו יועץ מס מוסמך במקצועו. מזה מספר שנים אינו עובד.

4.         התובע הוכר על ידי הנתבע כנכה כללי, ונקבע לו אי כושר עבודה בשיעור של 75% על רקע בעיות רפואיות שונות.

5.         בשנת 2008 אושרה לתובע על ידי הנתבע תביעתו הראשונה למתן שיקום מקצועי על פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). במסגרת זו, אושרו לתובע - בהתאם לבקשתו - לימודים בקורס אנימציה ממוחשבת בבית הספר "ג'ון ברייס" (להלן - בית הספר) ומומנה עבורו רכישתם של עזרים נלווים שנדרשו לו לצורך לימודיו, לרבות מחשב נייד ותוכנות מחשב שונות.

6.         התובע החל את לימודיו ביום 13.8.08 והפסיקם ביום 22.10.08. הצדדים חלוקים באשר לסיבה לכך, כאשר לטענת התובע נבעה הפסקת הלימודים מ"כוח עליון" (מצבו הרפואי).

7.         למרות הפסקת הלימודים, אישר בית הספר לתובע להמשיך את לימודיו בקבוצת לימודים אחרת. התובע שב למסגרת הלימודים והצטרף לקבוצה חדשה, אולם זמן קצר לאחר מכן הפסיק את לימודיו בשנית. לפי תעודת עובד הציבור, הנתבע קיבל מבית הספר החזר חלקי (3,200 ש"ח מתוך 12,180 ש"ח ששולמו) בגין הקורס.

8.         בחודש אוגוסט 2009 הוגשה על ידי התובע בקשה למימון המשך שיקומו המקצועי, אשר נדחתה על ידי הנתבע. הבקשה התמקדה בתחום עריכת המוסיקה, היינו תחום שונה מזה בו החל את שיקומו המקצועי כאמור (אנימציה ממוחשבת), וכללה תוכנית שיקום מוצעת רחבת היקף לרבות הקמת הרכב מוזיקלי של חמישה משתתפים, רכישת כלי הנגינה הדרושים והקלטה מקצועית של עשרה שירים. במהלך דיון קדם המשפט הבהיר התובע כי יסתפק בכך שימומן לו על ידי הנתבע קורס של עריכה מוסיקלית.

העדויות שנשמעו בפנינו וטענות הצדדים

9.         התובע העיד, כי נאלץ להפסיק את לימודיו בקורס האנימציה הממוחשבת בשל שחלה ואושפז. לאחר מכן יצר קשר עם בית הספר מיוזמתו לצורך חידוש הלימודים, אך לאחר זמן קצר נאלץ להפסיקם בשנית. לטענתו, עשה כן בשל חוסר התאמה מהותי בין צרכיו הלימודיים ובין שאר התלמידים בקבוצה, שהיו ברובם יוצאי משרדי אדריכלות. לטענתו, הרכב אנושי זה של הקבוצה השפיע על התכנים שהועברו במסגרת הקורס באופן שלא הלם את צרכיו ואת מטרות לימודיו. התובע פנה לבית הספר וביקש להצטרף לקבוצה אחרת מתאימה יותר אך נענה בשלילה, לכן הפסיק את לימודיו.

התובע הוסיף, כי קיבל את הרושם שלאור גילו - המתקרב לגיל פרישה - אין רצון אמיתי מצד הנתבע לסייע לו בשיקומו המקצועי. התובע מלין גם על דרך הטיפול בבקשותיו והתמשכות הטיפול בהן. התובע סבור כי אין להחיל עליו את ההנחיות הפנימיות המתייחסות ל"שיקום חוזר", שכן כלל לא השלים את השיקום המקורי אליו נשלח - וזאת שלא באשמתו.

10.        גב' אופיר העידה כי התובע " מיצה את זכאותו לשיקום", לאחר שבחר שלא להשלים את קורס האנימציה הממוחשבת על אף שהוצע לו לעשות כן, ובכך לא שיתף פעולה עם תוכנית שיקום שהוא עצמו ביקש. גב' אופיר הבהירה כי תוכנית שיקום חדשה מחייבת בחינה מחודשת של זכאות התובע לשיקום, לרבות בחינת השאלה אם חל שינוי במצבו הרפואי והתפקודי כך שהמקצוע אותו רכש במסגרת השיקום המקורי אינו מתאים עוד או אינו רלוונטי יותר לשוק העבודה. לדעתה, התובע לא הוכיח שינוי כלשהו - במצבו או בשוק העבודה - אשר מצדיק לזכותו בתוכנית שיקום נוספת, כאשר לא די בשינוי דעתו של התובע לאחר שהנתבע כבר נשא בעלותו העיקרית של הקורס הקודם שאושר.

המסגרת הנורמטיבית

11.        סעיף 203 לחוק קובע כי:

"מבוטח שאירע לו ליקוי בהיותו תושב ישראל .. או מבוטח שבהגיעו לגיל 18 היה תושב ישראל ונכה או שנגרם לו ליקוי בהיותו עובד קטין, זכאי לשיקום מקצועי אם נתמלאו בו אלה:

(1) נקבעו לו עקב הליקוי לפחות 20% נכות בהתאם למבחני נכות מכוח סעיף 118;

(2) אין הוא מסוגל עוד, עקב ליקויו, לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת;

(3) הוא זקוק להכשרה מקצועית שתאפשר לו לחזור לעבודתו הקודמת או לעבודה התואמת את כישוריו לאחר אירוע הליקוי;